1כשם שכלי חרס מקבל טומאה מאוירו כך מטמא אוכלין מאוירו בלא נגיעה כיצד היה הכלי טמא והוא מלא חרדל אין צריך לומר שהוא מטמא מה שהוא נוגע בו כגון מה שהוא סמוך לדפנות אלא אף הגרגירים האמצעים טמאים טומאת הסמוכים לכלי בעצמה מצד אויר הכלי ואלו בדרך זה בכלי אחר לא נטמאו האמצעיים ושמא תאמר יטמאו מצד חבריהם הרי אין אוכל מטמא אחר אלא אם כן יש בו כביצה ואף בזו דוקא עד שלישי לתרומה ורביעי לקדש וכבר ביארנו מזה במסכת חגיגה בענין הכלי מצרף מה שבתוכו:2וכן אם נכנסו אוכלין לאויר הכלי ולא נגעו בו כלל טמאין ואע"פ שהושוו המדות באוירו בגבו אינו כן אלא אע"פ שאמרנו שאינו מקבל טומאה מגבו מטמא הוא אוכלין מגבו וכל זמן שיהו אוכלין נוגעין מגבו טמאין הדבר ידוע שכלי חרס העומד באוהל המת אם הוא פתוח טמא שהרי נתפשטה טומאת האהל באויר הכלי היה צמיד פתיל עליו טהור שהרי אין מיטמא מגבו:3היה כלי מונח בתוך כלי חרס ופי הפנימי למעלה מן החיצון ואוכלין ומשקין בפנימי וטומאה באויר החיצון אין אוכלין שבפנימי טמאין שאין זה תוכו של כלי חרס אלא תוך תוכו ואפי' היה כלי פנימי של עץ שהוא מיטמאו מגבו והיה לנו לומר שלא יחוץ בפני הטומאה הואיל ומ"מ כלי פנימי טהור שהרי אין כלי מקבל טומאה מאויר כלי חרס שלא נאמרה טומאת אויר כלי חרס אלא באוכלין ומשקין ומשום מגעו לכלי ראשון אין כאן שאין אדם וכלים מקבלין טומאה אלא מאב הטומאה וכל שכן אם פנימי של חרס שהרי אינו מיטמא מגבו כלל:4זה שנכפל בדברינו שאין כלי חרס מיטמא מגבו פירושו שכל שאין טומאה נכנסת באוירו ואינו מיטמא כלל ומ"מ כל שנטמא אוירו נטמא כלו אפי' גבו ומתוך כך כל שנטמא אינו הטומאה אפי' מגבו ודבר זה פשוט הוא ולא הוצרכנו לכתבו אלא מפני שראינו קצת בני אדם טועים בה:5אע"פ שביארנו שגולמי כלי עץ מקבלין טומאה מ"מ אם ירד לחקיקת כלי זה על דעת שיחוק בה כדי החזקת סאה ולא חקק בה עדין אלא כדי החזקת קב הואיל ואינו ראוי בכדי מה שירדה בו מחשבתו תחלה אע"פ שהוא ראוי לאותה מלאכה בעצמה אינו מקבל טומאה:
